<h1>ראבי"ה סימן של"ז</h1>
<h2>דף קמו.</h2>
בעו מיניה מרב ששת מהו למיברז חביתא בבורטיא בשבת וכו', פירש רש"י בורטיא ענין רומח, ורבינו חננאל פירש רומח ואי נמי [מקדח], לפיתחא קמכוין ואסור או לעין יפה מיכוין ומותר אמר להו לפיתחא קמכוין ואסור מיתיבי רבן שמעון בן גמליאל אומר מביא אדם חבית של יין ומתיז ראשה בסייף, ומשני התם ודאי לעין יפה קמכוין, פירוש מפני שמתיז משמע שמגוף החבית מרחיב יותר מן המגופה כדי לשאוב מהרה, הכא אי איתא דלעין יפה קמכוין ליפתח מפתח, פירוש שיסיר מגופה. ולא נאמר ששכח מבערב שבת לפתוח חביות, [ש]זה מותר אפילו בשבת, כדאמרינן בפרק במה טומנין [מ"ח ע"ב] וכי מה בין זה למגופת חבית, ומשני זה חיבור וזה אינו חיבור, פירוש המגופה אינו חיבור. ונפלאתי כי לא ידעו המשנה דתנן אין נוקבין מגופה של חבית דברי ר' יוסי וחכמים מתירין ולא יקבנה מצדה, ואמר רב הונא [מחלוקת] למעלה אבל מן הצד דברי הכל אסור והיינו דקתני ולא יקבנה מצדה, פירוש מצידי המגופה, ורב חסדא פליג ואוקי למתניתין דמצדה בגופה דחבית, ואם כן על מה שאלו מהו למיברז. ונראה לי דלמעלה במגופה בעו מיניה, ואיבעיא להו בנקב גדול, כגון [ב]מקדח או רומח, מי אמרינן לפיתחא קמכוין או דילמא לעין יפה קמכוין. ומתניתין בנקב קטן. ופשיטא [ליה] לרב ששת דאסור, שאלו נתכוין לעין יפה למה ינקב במגופה, יפתח את כולה. אבל גופה דחבית לא שנא גדול ולא שנא קטן או לנעוץ בסכין לכתחלה בשבת אסור. וכן משמע הלשון, דלא נקיט בסתם למיברז או [לנקוב] בלשון המשנה, ולכך פירשו רבותינו רומח או מקדח. וכן ראיתי רבותינו נוהגין בו איסור. ויש שמקילין בין המגריפות בחביות שלנו, והבל הוא, [ד]הילכתא כרב הונא, וכן פסקו רבוואתא.
